עו"ד צעד אחד קדימה לפני כולם
מחשבונים משפטיים




יהדות
ראש השנה  - צום גדליה
יום כיפור -  כל נדרי -  כרת
חג סוכות
חנוכה
טו בשבט
חג פורים
מגילת אסתר
חג פסח
ההגדה של פסח
יום העצמאות
ל"ג בעומר
יום ירושלים
חג שבועות
יז בתמוז - בין המיצרים
ט באב
טו באב - חג האהבה
יום המעשים הטובים
עשרת הדיברות
ציר הזמן ביהדות


  

פרוזבול - פרוסבול - שמיטת כספים

פרוזבול - פרוסבול - שמיטת כספים
פרוזבול (נכתב גם פרוסבול) הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, הנוהגת בסוף שנת השמיטה, תגרום לביטול החוב. הפרוזבול ניתקן בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והוא בשימוש נרחב גם בימינו.

מהו הרקע לפורזבול ? - שמיטת כספים
על פי התורה, כל החובות שהגיע זמנם להיגבות ולא ניגבו בשנת השמיטה - נשמטים, וישנו אף איסור לנסות לגבות אותם. מצווה זו נקראת שמיטת כספים:
מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה' – דברים ט"ו, א- ב
מאידך גיסא, התורה מזהירה במפורש את בעלי הממון, שלא להימנע מלהלוות בשל החשש ששנת השמיטה תבטל את החוב שלא נגבה, וכן מבטיחה ברכה למלווים שימשיכו להלוות חרף הסיכון ששמיטת כספים תשמט את חוב הלוואתם.
החל מגלות עשרת השבטים בסוף תקופת בית ראשון ועד ימינו, נוהגת שמיטת כספים רק מדרבנן, מאחר שהיא תלויה בשמיטת קרקעות, שנוהגת בעצמה בימינו רק מדרבנן.
בסוף תקופת בית שני בעלי הממון נמנעו מלהלוות לעניים, מחשש שכספם לא יושב לאחר שנת השמיטה. כתוצאה מכך הם עברו על ציווי התורה האוסר על הימנעות מהלוואה מחשש ששמיטה תשמט את ההלוואה. המצב שנוצר היה שבעקבות חשש האנשים ממצוות שמיטת כספים שהייתה דרבנן - עברו העם על ציווי התורה.
הלל הזקן, נשיא הסנהדרין בסוף תקופת בית שני, תיקן את תקנת הפרוזבול, המאפשרת לגבות את ההלוואה גם אם שמיטת כספים הייתה אמורה לשמטה, באמצעות העברת ההלוואה לגבייה על ידי בית דין, דבר המונע את השמטתה. תקנה הפרוזבול היא אחת מקבוצת תקנות שטעמם הוא 'משום תיקון העולם'. לפי דעות מסוימות, ניתן היה לתקן תקנה זאת רק כאשר מצוות שמיטת כספים היא דרבנן, אולם לא כאשר היא הייתה מצווה מהתורה. אולם לפי דעות אחרות, תקנת הפרוזבול תועיל גם אם שמיטת כספים תנהג כמצווה מהתורה.

תוקפה של תקנת הפרוזבול
תקנת הפרוזבול היא יוצאת דופן בחריפותה. זוהי אמנם תקנת חכמים, אך היא נראית על פניה כתקנה העוקרת מיסודה מצווה מפורשת. האמורא שמואל אמר בעניין זה: "הא פרוסבלא - עולבנא דדייני הוא, אי איישר חיל אבטליניה!" (בתרגום: פרוזבול זה עלבון לדיינים הוא, אם אאזור כוח - אבטל אותו!). עם זאת, לאורך הדורות התקבלה תקנה זו. שכן לא מדובר בביטול של מצווה מן התורה, שכן תוקף השמיטה הנהוגת כיום היא בדרגת חיוב מדברי חכמים ולא חיוב מהתורה.
הסיבה שעומדת מאחורי תיקון הפרוזבול, אף שהוא עוקר למעשה את כל מצוות שמיטת כספים דרבנן, היא שכאשר חכמים תיקנו את שמיטת כספים כמצווה מדרבנן, הם לא התכוונו שעל ידה יבואו אנשים לעבור על ציווי התורה של הימנעות מהלוואות ערב שנת השמיטה, ולכן אם אנשים נמנעים להלוות ערב שנת השמיטה, ניתן יהיה לתקן תקנה שתעקוף למעשה את מצוות שמיטת כספים דרבנן.

אטימולוגיה - מקור המילה פרוזבול
מקור המילה פרוזבול הוא בשפה היוונית, וישנן שתי השערות על האטימולוגיה שלה:
1. המילה prosbole ביוונית, שמשמעה: 'מסירה אל...', היינו מסירת החוב אל בית הדין שיגבה אותו.
1. הלחם של המילים pros+boule: לפני מועצה. הגמרא דורשת את המילה כצירוף המילים 'פרוס-בולי-ובוטי', דהיינו 'תקנה לעשירים ולעניים' (מסכת גיטין דף לו-לז).

תוכן הפרוזבול
עיקר הפרוזבול הוא מסמך משפטי (שטר) המעביר את גביית חובות ההלוואות שהגיע זמנם להפרע אך עדיין לא נפרעו, מהמלווה אל בית הדין. כתוצאה מכך אין החוב נשמט בסוף שנת השמיטה, היות שאין שמיטת כספים חלה על חובות שנמסרו לגביית בית הדין. שולחן ערוך חושן משפט סימן סז סעיף ז‏ .
עקרון נוסף העומד מאחורי הפרוזבול הוא שהפרוזבול נכתב כאשר ללווה יש קרקע, אפילו מצומצמת מאוד, ובית הדין גובה את כל החוב מהקרקע, היות ש'אין אונאה לקרקעות', ולכן גם קרקע זעומה יכולה להחשב כבעלת ערך רב, ולכן רואים כאילו בית הדין גבה את כל החוב מקרקע הלווה קודם זמן שמיטת כספים. ערוך השולחן חושן משפט סימן סז סעיף יב‏
עיקר הפרוזבול הוא מסמך בחתימת הדיינים של בית הדין אליו הועבר החוב לגביה, בנוסח הבא:
"מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי - שאגבנו כל זמן שארצה" (מסכת שביעית, פרק י, משנה ד) ניתן גם למסור הודעה זאת בעל פה בפני הדיינים, אף בלי כתיבת שטר הפרוזבול.
כיום נהוג להוסיף בשטר הפרוזבול גם פיסקה שמשמעה נתינת קרקע בשיעור מצומצם מנכסי המלווה לבית הדין, על מנת שיזכו את הקרקע ללוים, כך שיהיה לבית הדין קרקע שממנה אפשר יהיה לגבות את החובות.

פרוזבול בחתימת עדים
ניתן לכתוב את הפרוזבול גם בתור מסמך עליו חתומים עדים כשרים, המעידים כי המלווה העביר את חובתיו לבית הדין על מנת שיגבו בפניהם. אפשרות זאת מעשית למי שנמצא במקום מרוחק ואינו יכול להגיע בפועל לבית הדין, או מי שלא יכול להגיע לבית הדין מסיבות אחרות.

ההיתר בתקנת הפרוזבול
תקנת הפרוזבול מבוססת על הדין של המוסר שטרותיו לבית דין, שאין שביעית משמטת חוב זה, אולם התקנה מרחיבה את דין זה גם על הלוואה בעל פה שבו אין שטר למסור, וכן היא חלה גם במקרה ובו אין בית הדין גובה ממש את החוב מהלווה.
היתר נוסף בפרוזבול הוא, שאף שאדם לא מוסר בפועל את שטרותיו לגביה על ידי בית הדין, אלא רק מוסר הודעה בבית הדין שהוא יגבה את חובו בכל זמן על פיהם - דבר זה מספיק על מנת שהגביה תחשב כגביה על ידי בית דין, אף שהגובה בפועל יהיה המלווה עצמו.

דיני הפרוזבול - פרוזבול נכתב על קרקע
על מנת שפרוזבול יחול, על הלווה להיות בעל קרקע, כך שלבית הדין יהיה מהיכן לגבות את החוב של הלווה. אולם כיוון שכל מצוות שמיטת כספים היא מצווה מדרבנן, הקילו בזה שגם קרקע מועטת שאינה שוות ערך לחוב, או אפילו עציץ נקוב העומד על יתידות - נחשב לקרקע לעניין זה, ופרוזבול נכתב עליו. ואפילו אם ללוה אין כלל קרקע, המלווה יכול לזכות לו קרקע שלא מידיעתו על מנת שיוכל לכתוב פרוזבול עליו, ('זכין לאדם שלא בפניו') וכן הקילו במקרים נוספים. הסיבה שהקילו כל כך בכתיבת פרוזבול היא כדי למנוע מצב שאנשים לא ירצו להלוות את כספם לאחרים. ('שלא לנעול דלת בפני לווים')

בית הדין
עיקר התקנה הייתה שפרוזובול נכתב דווקא על ידי בית דין חשוב, שיכול להפקיע ממון ונכסים מבני אדם. אולם יש שכתבו שאפשר לכתוב פרוזבול בפני כל בית דין של שלושה דיינים, שכן כל דין שמיטת כספים הוא רק מצווה מדרבנן, וכן נוהגים כיום לכתוב פרוזבול, אף שאין בתי הדין ההלכתיים יכולים להפקיע נכסים.

זמן כתיבת הפרוזבול
על פי התוספתא של מסכת שביעית זמן כתיבת הפרוזבול הוא: "ערב ראש השנה של שביעית", היינו עם כניסת שנת השמיטה. על פי תוספתא זו פסקו ראשונים רבים שזמן כתיבת הפרוזבול הוא קודם לראש השנה שבתחילת השמיטה.
אולם הרמב"ן טוען כי הגרסא בתוספתא משובשת, ויש לגרוס: ערב ר"ה של מוצאי שביעית. למרות שזו דעת יחיד, פסק השולחן ערוך כשיטת הרמב"ן, והוסיף שכן כך המנהג בארץ ישראל.
בימינו מקובלת הפסיקה של השולחן ערוך למרות שהיא מתבססת על דעת יחיד. אולם חסידי חב"ד , עורכים פרוזבול גם בערב שנת השמיטה, בעקבות דברי בעל התניא בספרו שולחן ערוך הרב.

פרוזבול מוקדם ומאוחר
הפרוזבול חל רק על הלוואות שניתנו קודם כתיבתו, ולא על הלוואות שניתנו לאחר כתיבתו. לכן אם הפרוזבול נכתב בזמן מוקדם - הפרוזבול כשר, אלא שאינו מועיל להלוואות שניתנו לאחר כתיבתו. ('פרוזבול מוקדם') פרוזבול הנכתב על הלוואות שעוד לא ניתנו - נפסל, היות שהוא 'פרוזבול מאוחר'

הפרוזבול כיום
בימינו, ישנם ברשות הבנקים בישראל ובמקומות אחרים בעולם, שטרי פרוזבול, המאפשרים ליהודים שומרי המצוות ללוות כסף מהבנק ולהחזיר לו לאחר השמיטה. הלכה למעשה, ציבור שומרי המצוות איננו מוטרד מן האיום של מחיקת החוב בשנת השמיטה, וטענות מעין אלו אינן נשמעות בפיהם של בעלי חוב.

הפרוזובל בחוץ לארץ
בספרי ההלכה מצוין, כי אף ששמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ וניתן לעקוף מצווה זאת באמצעות תקנת הפרוזבול, בכל אופן נמנעו אנשים מלכתוב פרוזבול בסוף שנת השמיטה. ערוך השולחן מנסה להסביר מנהג זה, בכך שבתי הדין כיום אינם יכולים להפקיע ממון ונכסים, וכן שפרוזבול צריך להיכתב על קרקע, ובחוץ לארץ לא היה בבעלות היהודים קרקע, ולכן לא ניתן היה לכתוב פרוזבול תקף. וכיוון שאי אפשר לכתוב פרוזבול, נמצאו אנשים עוברים על איסור התורה של הימנעות מהלוואות בשנת השמיטה. וכיוון שכך נוצר המצב, ניתן לומר שכשחכמים תיקנו את מצוות שמיטת כספים מדרבנן, לא התכוונו שבגללה יעברו האנשים על איסור מהתורה, וכיוון שכך בטלה תקנת חכמים של מצוות שמיטת כספים.
עם זאת, ערוך השולחן עצמו מסתייג ממנהג זה, ולדעתו כן יש לכתוב פרוזבול אף בחוץ לארץ, ומציין שכך הוא המנהג בקרב יהדות ליטא, לכתוב פרוזבול.

למידע רלבנטי נוסף, ראו:
התורה - התורה שבכתב.
בראשית - בריאת העולם והירקמותו של עם ישראל.
שמות - יציאת מצרים, מתן תורה ובנין המשכן - עיצוב תרבותי של עם ישראל
ויקרא - מוקדש בעיקר לדיני הכהנים והמקדש
במדבר - סיפור מסעות ישראל במדבר לעבר ארץ ישראל.
דברים - חזרה כללית של נאומי משה על הספרים הקודמים.
התורה שבעל פה - תורה לשונית שעברה מדור לדור בעל פה.
עשרת הדיברות - חוקים שנמסרו לעם ישראל במעמד הר סיני.
יהדות - אינדקס יהדות.