עו"ד צעד אחד קדימה לפני כולם
מחשבונים משפטיים



יהדות
ראש השנה  - צום גדליה
יום כיפור -  כל נדרי -  כרת
חג סוכות
חנוכה
טו בשבט
חג פורים
מגילת אסתר
חג פסח
ההגדה של פסח
יום העצמאות
ל"ג בעומר
יום ירושלים
חג שבועות
יז בתמוז - בין המיצרים
ט באב
טו באב - חג האהבה
יום המעשים הטובים
עשרת הדיברות
ציר הזמן ביהדות
  

מקורות לתולדות דגל מדינת ישראל
הרצל וחזון הדגל
בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, הכיר מה כוחו של הדגל כסמל לאומי. ב 1895 הוא כתב לברון הירש : " דגל, מה זה ? כלונס ומטלית אריג ? - לא אדוני. דגל הוא למעלה מזה… בדגל אפשר להוליך בני-אדם לכל מקום. למען הדגל בני-אדם חיים, ועליו הם נהרגים. יתר על-כן: הדגל הוא הדבר היחיד שלמענו מוכנים בני אדם למות, אם אך חונכו לכך."

הרצל לא רק הכיר הצורך בדגל, אלא אף חשב על צורתו. בספרו "מדינת היהודים" הוא מתאר את הדגל העברי: "דגל לבן עם שבעה כוכבי זהב. היריעה הלבנה מסמלת את החיים החדשים, הטהורים. הכוכבים הם שבע שעות הזהב של יום העבודה שלנו. שכן בסימן עבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה. הצעתו של הרצל לא התקבלה. הצעה אחרת שלו לדגל לא התקבלה גם היא, אך הפכה לבסוף לסמלו של הקונגרס הציוני. כדגל שני הציע הרצל מגן דויד שבכל אחד מששת המשולשים הקטנים שבקצותיו ישכון כוכב.

מדוע צבע דגל ישראל הוא כחול לבן ?
הראשון שהגה את צבעי הדגל היה המשורר היהודי אוסטרי לודוויג אוגוסט פרנקל. פרנקל הגיע לביקור בארץ ישראל בשנת 1858 בשליחותה של הנדבנית עליזה הרץ, בתו של האציל לבית למל. בספר שירים שפרסם פרנקל בשנת 1864 מוקדש אחד השירים ל"צבעי ארץ יהודה": ואת רחשי רוממות ליבו מלא עוטר הוא צבעי ארצו עומד הוא בתפילה ועטוף הוא גלימה לבנה מזהירה. שולי הגלימה הלבנה פסי תכלת רחבים יכתירו כמו מעילו של הכהן הגדול עטור סרטים של חוטי תכלת. צבעי הארץ האהובה הם, תכלת-לבן הם גבולות יהודה לבן הוא זיו הכהונה וכחולים זהרי הרקיע.

ההסטוריה של דגל מדינת ישראל
הדגל בעל שני פסי תכלת על רקע לבן (דימוי של הטלית בעלת פתיל התכלת), הוצג ב-1884, בחגיגות לכבוד יום הולדתו ה-100 של משה מונטיפיורי, ובו נמסר כי "בפעם הראשונה גילינו לפני הקהל הרחב את צבעינו הלאומיים, כי רבים לא ידעו כי תכלת ולבן הם צבעי עמנו". ובאותה שנה הניף ישראל בלקינד, ראש חלוצי ביל"ו, את הדגל בחגיגות 3 שנים להיווסדה של המושבה ראשון לציון.

הדגל במתכונת של שני פסי תכלת ומגן דוד הוצג על ידי "בני ציון" בבוסטון ב1891, והונף לראשונה בארץ בנס ציונה- באותה שנה. אולם דבר זה לא היה ידוע לבאי הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897), שם התקבל הדגל בעל שני פסי התכלת על רקע לבן ובתוכו מגן דוד, ונדחתה הצעתו של הרצל - דגל בעל 7 כוכבי זהב. את נסיבות היווצרותו של דגל ישראל, שבתחילה היה דגלה של , תיאר דוד וולפסון:
"בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאוד. צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר? והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצוייר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".

עם הקמת המדינה היה חשש שהנפת דגל התנועה הציונית כדגל מדינה ריבונית יעורר בעיות לחברי ההסתדרות הציונית שהיו אזרחי מדינות זרות, ולכן השתמשה הממשלה הזמנית תחילה בדגל חיל הים ודגל צי הסוחר. ההחלטה הסופית לגבי דגל המדינה התקבלה ב-28 באוקטובר 1948, לאחר תהליך ארוך ומורכב שהעיד על החשיבות הרבה שמקבלי ההחלטה ראו בה. הממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית היו צריכות להכריע בין שתי אפשרויות לעיצוב דגל המדינה. מחד - דגל ההסתדרות הציונית שהורכב משני פסי תכלת וביניהם מגן דוד ושהיה מזוהה ברחבי העולם עם התנועה הציונית, ומאידך - דגל שכלל שבעה כוכבים, אשר אין לו קשר עם העבר היהודי בגולה. שתי האפשרויות הציעו פרשנות שונה לתפיסת המדינה היהודית וליחסה לעבר ולמסורת היהודית. בין שתי האפשרויות נדונה גם הצעת פשרה של דגל בעל שבעה מגני דוד זעירים. בסופו של דבר הועדף דגל הטלית ומגן הדוד.
הדגל מבליט סמלים יהודיים, אך בנימין זאב הרצל חלם על דגל בעל מסר אוניברסלי יותר שיישא שבעה כוכבי זהב שיסמלו את שבע שעות העבודה במדינה היעודה, בעלת תחיקה סוציאלית מתקדמת. דגלה של העיר הרצליה, הקרויה על שמו, נושא את שבעת הכוכבים. על שם רעיון זה נקראת שדרה בעיר וכן "מחלף שבעת הכוכבים" שלידה

מקורות נוספים לתולדות הדגל

יום העצמאות בזולו