המציאות של החיים


אלוהים ברא את החמור ואמר לו: תהייה חמור, תעבוד קשה מהזריחה עד השקיעה, תשא על גבך משקולות, תאכל דשא, לא תהיה חכם ותחיה חמישים שנה. ענה לו החמור: ריבונו של עולם, אני אהיה חמור, אבל לחיות חמישים שנה זה יותר מידי, אסתפק ב 20 שנה.
לאחר התחשבות מה נענה אלוהים לבקשתו של החמור.

אחריו, ברא אלוהים את הכלב ואמר לו: אתה תשמור על בני הבריות, תהייה חברם הכי טוב, תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה נאנח הכלב וענה: ריבונו של עולם, אני אהייה כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב זה יותר מדי, אסתפק ב- 10 שנים.
אלוהים התחשב ונענה לבקשתו

למחרת ברא אלוהים את הקוף ואמר לו: הייה קוף, קפוץ מענף לענף, הצחק את האנשים ותחיה 20 שנה כקוף חשב הקוף וענה: ריבונו של עולם אני מוכן להיות קוף אבל לחיות 20 שנה כקוף זה יותר מדי, אבקשך להוריד מחצית מחיי.
התחשב אלוהים ואישר לו 10 שנות חיים.
לבסוף, ברא אלוהים את האדם ואמר לו: תהייה אדם, שלוט עם שכל על כל פני כדור הארץ ותשתמש בו אתה כדי לשלוט על כל העולם ותחיה 20 שנה ענה לו האדם: ריבונו של עולם אני מוכן להיות אדם אבל לחיות רק 20 שנה זה מעט מדי, תוסיף לי בבקשה את ה- 30 שנה שהחמור ויתר, את 15 השנים שהכלב לא רצה ואת 10 השנים שהקוף דחה. אהייה מרוצה להיות אדם.
חשב אלוהים וכך עשה.

ומאז חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מקבל משכנתא, מביא ילדים ועובד כמו חמור 30 שנה, כשהילדים עוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15 שנה וכשמגיע לפנסיה חי לו 10 שנים כמו קוף, קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים זו המציאות של החיים...

לסיפורים קצרים נוספים - לחץ כאן
עו"ד צעד אחד קדימה לפני כולם
מחשבונים משפטיים